דִּינֵי מָמוֹנוֹת – בִּשְׁלֹשָׁה. זֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד וְזֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד, וּשְׁנֵיהֶן בּוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: שְׁנֵי דַיָּינִין בּוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד.

זֶה פּוֹסֵל דַּיָּינוֹ שֶׁל זֶה, וְזֶה פּוֹסֵל דַּיָּינוֹ שֶׁל זֶה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁמֵּבִיא עֲלֵיהֶן רְאָיָה שֶׁהֵן קְרוֹבִין אוֹ פְּסוּלִין, אֲבָל אִם הָיוּ כְּשֵׁרִים אוֹ מוּמְחִין – אֵינוֹ יָכוֹל לְפוֹסְלָן.

זֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁל זֶה וְזֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁל זֶה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁהוּא מֵבִיא עֲלֵיהֶם רְאָיָה שֶׁהֵן קְרוֹבִים אוֹ פְּסוּלִים. אֲבָל אִם הָיוּ כְּשֵׁרִים – אֵינוֹ יָכוֹל לְפוֹסְלָן.

אָמַר לוֹ: "נֶאֱמָן עָלַי אַבָּא", "נֶאֱמָן עָלַי אָבִיךָ", "נֶאֱמָנִין עָלַי שְׁלֹשָׁה רוֹעֵי בָקָר" –

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ.

הָיָה חַיָּיב לַחֲבֵירוֹ שְׁבוּעָה, וְאוֹמֵר לוֹ: "דּוֹר לִי בְּחַיֵּי רֹאשְׁךָ" –

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ.

וְאֵלּוּ הֵן הַפְּסוּלִין: הַמְשַׂחֵק בְּקוּבְיָא, וְהַמַּלְוֶה בְּרִיבִּית, וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים, וְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: בַּתְּחִלָּה הָיוּ קוֹרִין אוֹתָן 'אוֹסְפֵי שְׁבִיעִית'. מִשֶּׁרַבּוּ הָאַנָּסִין, חָזְרוּ לִקְרוֹתָן 'סוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית'.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהֶם אוּמָּנוּת אֶלָּא הוּא; אֲבָל יֵשׁ לָהֶן אוּמָּנוּת שֶׁלֹּא הוּא – כְּשֵׁרִין.

וְאֵלּוּ הֵן הַקְּרוֹבִין: אָבִיו, וְאָחִיו, וַאֲחִי אָבִיו, וַאֲחִי אִמּוֹ, וּבַעַל אֲחוֹתוֹ, וּבַעַל אֲחוֹת אָבִיו, וּבַעַל אֲחוֹת אִמּוֹ, וּבַעַל אִמּוֹ, וְחָמִיו, וְגִיסוֹ, הֵן וּבְנֵיהֶן וַחֲתָנֵיהֶן, וְחוֹרְגוֹ לְבַדּוֹ.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: זוֹ מִשְׁנַת רַבִּי עֲקִיבָא. אֲבָל מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה: דּוֹדוֹ וּבֶן דּוֹדוֹ, וְכָל הָרָאוּי לְיוֹרְשׁוֹ.

וְכָל הַקָּרוֹב לוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. הָיָה קָרוֹב וְנִתְרַחֵק – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִילּוּ מֵתָה בִּתּוֹ, וְיֵשׁ לוֹ בָּנִים מִמֶּנָּה – הֲרֵי זֶה קָרוֹב.

הָאוֹהֵב וְהַשּׂוֹנֵא.

אוֹהֵב – זֶה שׁוּשְׁבִינוֹ.

שׂוֹנֵא – כֹּל שֶׁלֹּא דִבֶּר עִמּוֹ שְׁלשָׁה יָמִים בְּאֵיבָה.

אָמְרוּ לוֹ: לֹא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל עַל כָּךְ.

כֵּיצַד בּוֹדְקִים אֶת הָעֵדִים? הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן וּמְאַיְּימִין עֲלֵיהֶן. וּמוֹצִיאִין אֶת כָּל הָאָדָם לַחוּץ, וּמְשַׁיְּירִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן. וְאוֹמְרִים לוֹ: "אֱמוֹר, הֵיאַךְ אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה חַיָּיב לָזֶה"?

אִם אָמַר: "הוּא אָמַר לִי שֶׁאֲנִי חַיָּיב לוֹ", "אִישׁ פְּלוֹנִי אָמַר לִי שֶׁהוּא חַיָּיב לוֹ" – לֹא אָמַר כְּלוּם, עַד שֶׁיֹּאמַר: "בְּפָנֵינוּ הוֹדָה לוֹ שֶׁהוּא חַיָּיב לוֹ מָאתַיִם זוּז".

וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסִין אֶת הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִים אוֹתוֹ. אִם נִמְצְאוּ דִּבְרֵיהֶם מְכוּוָּנִים – נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִים בַּדָּבָר.

שְׁנַיִם אוֹמְרִים: זַכַּאי, וְאֶחָד אוֹמֵר: חַיָּיב – זַכַּאי.

שְׁנַיִם אוֹמְרִים: חַיָּיב, וְאֶחָד אוֹמֵר: זַכַּאי – חַיָּיב.

אֶחָד אוֹמֵר: זַכַּאי וְאֶחָד אוֹמֵר: חַיָּיב; וַאֲפִילּוּ שְׁנַיִם מְזַכִּין אוֹ שְׁנַיִם מְחַיְּיבִין; וְאֶחָד אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ – יוֹסִיפוּ הַדַּיָּינִין.

גָּמְרוּ אֶת הַדָּבָר הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן. הַגָּדוֹל שֶׁבַּדַּיָּינִים אוֹמֵר: "אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה זַכַּאי", "אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה חַיָּיב".

וּמִנַּיִן לִכְשֶׁיֵּצֵא אֶחָד מִן הַדַּיָּינִים, לֹא יֹאמַר: "אֲנִי מְזַכֶּה וַחֲבֵירַי מְחַיְּיבִין, אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁחֲבֵירַי רַבּוּ עָלַי"? עַל זֶה נֶאֱמַר: "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ", וְאוֹמֵר: "הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד".

כָּל זְמַן שֶׁמֵּבִיא רְאָיָה – סוֹתֵר אֶת הַדִּין.

אָמְרוּ לוֹ: "כָּל רְאָיוֹת שֶׁיֵּשׁ לְךָ הָבֵא מִכָּאן עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם"; מָצָא בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם – סוֹתֵר. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם – אֵינוֹ סוֹתֵר.

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: מַה יַּעֲשֶׂה זֶה שֶׁלֹּא מָצָא בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים, וּמָצָא לְאַחַר שְׁלֹשִׁים?

אָמְרוּ לוֹ: "הָבֵא עֵדִים", וְאָמַר: "אֵין לִי עֵדִים"; אָמְרוּ: "הָבֵא רְאָיָה", וְאָמַר: "אֵין לִי רְאָיָה"; וּלְאַחַר זְמַן הֵבִיא רְאָיָה וּמָצָא עֵדִים – הֲרֵי זֶה אֵינוֹ כְּלוּם.

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: מַה יַּעֲשֶׂה זֶה, שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵדִים, וּמָצָא עֵדִים; לֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְאָיָה, וּמָצָא רְאָיָה?

אָמְרוּ לוֹ: "הָבֵא עֵדִים", אָמַר: "אֵין לִי עֵדִים"; "הָבֵא רְאָיָה", וְאָמַר: "אֵין לִי רְאָיָה"; רָאָה שֶׁמִּתְחַיֵּיב בַּדִּין, וְאָמַר: "קִרְבוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְהָעִידוּנִי" אוֹ שֶׁהוֹצִיא רְאָיָה מִתּוֹךְ אֲפוּנְדָּתוֹ – הֲרֵי זֶה אֵינוֹ כְּלוּם.