כֹּהֵן גָּדוֹל דָּן וְדָנִין אוֹתוֹ, מֵעִיד וּמְעִידִין אוֹתוֹ, חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, וּמְיַבְּמִין אֶת אִשְׁתּוֹ, אֲבָל הוּא אֵינוֹ מְיַבֵּם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אָסוּר בְּאַלְמָנָה.

מֵת לוֹ מֵת – אֵינוֹ יוֹצֵא אַחַר הַמִּטָּה; אֶלָּא הֵן נִכְסִין וְהוּא נִגְלֶה, הֵן נִגְלִין וְהוּא נִכְסֶה. וְיוֹצֵא עִמָּהֶן עַד פֶּתַח הָעִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ יוֹצֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא".

וּכְשֶׁהוּא מְנַחֵם אֲחֵרִים – דֶּרֶךְ כָּל הָעָם עוֹבְרִין בָּזֶה אַחַר זֶה, וְהַמְמוּנֶּה מְמַצְּעוֹ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם.

וּכְשֶׁהוּא מִתְנַחֵם מֵאֲחֵרִים – כָּל הָעָם אוֹמְרִים לוֹ: "אָנוּ כַּפָּרָתְךָ", וְהוּא אוֹמֵר לָהֶן: "תִּתְבָּרְכוּ מִן הַשָּׁמַיִם".

וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ – כָּל הָעָם מְסוּבִּין עַל הָאָרֶץ, וְהוּא מֵיסֵב עַל הַסַּפְסָל.

הַמֶּלֶךְ לֹא דָּן וְלֹא דָּנִין אוֹתוֹ, לֹא מֵעִיד וְלֹא מְעִידִין אוֹתוֹ, לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ. לֹא מְיַבֵּם וְלֹא מְיַבְּמִין לְאִשְׁתּוֹ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם רָצָה לַחֲלוֹץ אוֹ לְיַבֵּם – זָכוּר לְטוֹב.

אָמְרוּ לוֹ: אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.

וְאֵין נוֹשְׂאִין אַלְמְנָתוֹ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נוֹשֵׂא הַמֶּלֶךְ אַלְמְנָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּדָוִד, שֶׁנָּשָׂא אַלְמְנָתוֹ שֶׁל שָׁאוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ".

מֵת לוֹ מֵת – אֵינוֹ יוֹצֵא מִפֶּתַח פַּלְטְרִין שֶׁלּוֹ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם רוֹצֶה לָצֵאת אַחַר הַמִּטָּה – יוֹצֵא, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּדָוִד, שֶׁיָּצָא אַחַר מִטָּתוֹ שֶׁל אַבְנֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד הֹלֵךְ אַחַר הַמִּטָּה".

אָמְרוּ לוֹ: לֹא הָיָה הַדָּבָר אֶלָּא לְפַיֵּיס אֶת הָעָם.

וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ, כָּל הָעָם מְסוּבִּין עַל הָאָרֶץ וְהוּא מֵיסֵב עַל הַדַּרְגֵּשׁ.

וּמוֹצִיא לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת, עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד.

וּפוֹרֵץ לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶּרֶךְ, וְאֵין מְמַחִין בְּיָדוֹ. דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ אֵין לוֹ שִׁיעוּר.

וְכָל הָעָם בּוֹזְזִין וְנוֹתְנִין לְפָנָיו, וְהוּא נוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ.

לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים, אֶלָּא שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מַרְבֶּה הוּא לוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ מְסִירוֹת אֶת לִבּוֹ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֲפִילּוּ אַחַת וּמְסִירָה אֶת לִבּוֹ – הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר: "וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים"? אֲפִילּוּ כַּאֲבִיגַיִל.

"לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים" – אֶלָּא כְּדֵי מֶרְכַּבְתּוֹ.

"וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד" – אֶלָּא כְּדֵי לִיתֵּן אַסְפַּנְיָא.

וְכוֹתֵב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִשְׁמוֹ; יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה – מוֹצִיאָהּ עִמּוֹ, נִכְנָס – מַכְנִיסָהּ עִמּוֹ. יוֹשֵׁב בַּדִּין – הִיא עִמּוֹ. מֵיסֵב – הִיא כְּנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו".

אֵין רוֹכְבִין עַל סוּסוֹ, וְאֵין יוֹשְׁבִין עַל כִּסְאוֹ, וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּשַׁרְבִיטוֹ, וְאֵין רוֹאִין אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא מִסְתַּפֵּר, וְלֹא כְּשֶׁהוּא עָרוֹם, וְלֹא בְּבֵית הַמֶּרְחָץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ" – שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ.