רָאוּהוּ בֵּית דִּין וְכָל יִשְׂרָאֵל, נֶחְקְרוּ הָעֵדִים, וְלֹא הִסְפִּיקוּ לוֹמַר: “מְקוּדָּשׁ״ עַד שֶׁחָשֵׁיכָה – הֲרֵי זֶה מְעוּבָּר.

רָאוּהוּ בֵּית דִּין בִּלְבַד – יַעַמְדוּ שְׁנַיִם וְיָעִידוּ בִּפְנֵיהֶם, וְיֹאמְרוּ: "מְקוּדָּשׁ מְקוּדָּשׁ".

רָאוּהוּ שְׁלשָׁה וְהֵן בֵּית דִּין – יַעַמְדוּ הַשְּׁנַיִם וְיוֹשִׁיבוּ מֵחַבְרֵיהֶם אֵצֶל הַיָּחִיד, וְיָעִידוּ בִּפְנֵיהֶם, וְיֹאמְרוּ: "מְקוּדָּשׁ מְקוּדָּשׁ";

שֶׁאֵין הַיָּחִיד נֶאֱמָן עַל יְדֵי עַצְמוֹ.

כָּל הַשּׁוֹפָרוֹת כְּשֵׁרִין, חוּץ מִשֶּׁל פָּרָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קֶרֶן.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: וַהֲלֹא כָּל הַשּׁוֹפָרוֹת נִקְרְאוּ קֶרֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: “בִּמְשׁוֹךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל"!

שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה – שֶׁל יָעֵל, פָּשׁוּט, וּפִיו מְצוּפֶּה זָהָב.

וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת מִן הַצְּדָדִין.

שׁוֹפָר מַאֲרִיךְ וַחֲצוֹצְרוֹת מְקַצְּרוֹת, שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּשּׁוֹפָר.

בַּתַּעֲנִיּוֹת – בְּשֶׁל זְכָרִים כְּפוּפִין, וּפִיהֶן מְצוּפֶּה כֶּסֶף.

וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בָּאֶמְצַע.

שׁוֹפָר מְקַצֵּר וַחֲצוֹצְרוֹת מַאֲרִיכוֹת, שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּחֲצוֹצְרוֹת.

שָׁוֶה הַיּוֹבֵל לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לַתְּקִיעָה וְלַבְּרָכוֹת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה תּוֹקְעִין בְּשֶׁל זְכָרִים, וּבַיּוֹבְלוֹת – בְּשֶׁל יְעֵלִים.

שׁוֹפָר שֶׁנִּסְדַּק וְדִבְּקוֹ – פָּסוּל.

דִּבֵּק שִׁבְרֵי שׁוֹפָרוֹת – פָּסוּל.

נִיקַּב וּסְתָמוֹ; אִם מְעַכֵּב אֶת הַתְּקִיעָה – פָּסוּל, וְאִם לָאו – כָּשֵׁר.

הַתּוֹקֵעַ לְתוֹךְ הַבּוֹר, אוֹ לְתוֹךְ הַדּוּת, אוֹ לְתוֹךְ הַפִּיטָּם;

אִם קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַע – יָצָא,

וְאִם קוֹל הֲבָרָה שָׁמַע – לֹא יָצָא.

וְכֵן מִי שֶׁהָיָה עוֹבֵר אֲחוֹרֵי בֵית הַכְּנֶסֶת, אוֹ שֶׁהָיָה בֵּיתוֹ סָמוּךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְשָׁמַע קוֹל שׁוֹפָר אוֹ קוֹל מְגִילָּה; אִם כִּיוֵּן לִבּוֹ – יָצָא, וְאִם לָאו – לֹא יָצָא.

אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה שָׁמַע וְזֶה שָׁמַע – זֶה כִּיוֵּן לִבּוֹ וְזֶה לֹא כִּיוֵּן לִבּוֹ.

“וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל״ וגו׳; וְכִי יָדָיו שֶׁל משֶׁה עוֹשׂוֹת מִלְחָמָה, אוֹ שׁוֹבְרוֹת מִלְחָמָה? אֶלָּא לוֹמַר לָךְ: כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מַעְלָה, וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם – הָיוּ מִתְגַּבְּרִים, וְאִם לָאו – הָיוּ נוֹפְלִין.

כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: “עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אוֹתוֹ עַל נֵס, וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי״; וְכִי נָחָשׁ מֵמִית, אוֹ נָחָשׁ מְחַיֶּה? אֶלָּא, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָה, וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם – הָיוּ מִתְרַפְּאִים, וְאִם לָאו – הָיוּ נִימּוֹקִים.

חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן – אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן.

זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁאֵינוֹ מְחוּיָּב בַּדָּבָר – אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן.