הַתּוֹדָה הָיְתָה בָּאָה חָמֵשׁ סְאִין יְרוּשַׁלְמִיּוֹת, שֶׁהֵן שֵׁשׁ מִדְבָּרִיּוֹת.

שְׁתֵּי אֵיפוֹת, הָאֵיפָה שָׁלשׁ סְאִין; עֶשְׂרִים עִשָּׂרוֹן, עֲשָׂרָה לֶחָמֵץ וַעֲשָׂרָה לַמַּצָּה.

עֲשָׂרָה לֶחָמֵץ, עִשָּׂרוֹן לְחַלָּה.

וַעֲשָׂרָה לַמַּצָּה. וּבַמַּצָּה שְׁלשָׁה מִינִין: חַלּוֹת, וּרְקִיקִים, וּרְבוּכָה. נִמְצְאוּ שְׁלשָׁה עֶשְׂרוֹנוֹת וּשְׁלִישׁ לְכָל מִין, שָׁלשׁ חַלּוֹת לְעִשָּׂרוֹן.

בְּמִדָּה יְרוּשַׁלְמִית הָיוּ שְׁלשִׁים קַב, חֲמִשָּׁה עָשָׂר לֶחָמֵץ, וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר לַמַּצָּה. חֲמִשָּׁה עָשָׂר לֶחָמֵץ, קַב וָחֵצִי לְחַלָּה. וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר לַמַּצָּה. וְהַמַּצָּה שְׁלשָׁה מִינִין: חַלּוֹת, וּרְקִיקִים, וּרְבוּכָה. נִמְצְאוּ חֲמֵשֶׁת קַבִּים לְכָל מִין, שְׁתֵּי חַלּוֹת לְקַב.

הַמִּלּוּאִים הָיוּ בָּאִים כְּמַצָּה שֶׁבַּתּוֹדָה – חַלּוֹת, וּרְקִיקִים, וּרְבוּכָה.

הַנְּזִירוּת הָיְתָה בָּאָה שְׁתֵּי יָדוֹת בְּמַצָּה שֶׁבַּתּוֹדָה – חַלּוֹת וּרְקִיקִים, וְאֵין בָּהּ רְבוּכָה. נִמְצָא עֲשָׂרָה קַבִּים יְרוּשַׁלְמִיּוֹת, שֶׁהֵן שִׁשָּׁה עֶשְׂרוֹנוֹת וְעֶדְוַיִּן.

וּמִכּוּלָּן הָיָה נוֹטֵל אֶחָד מֵעֲשָׂרָה תְּרוּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ אֶחָד מִכָּל קָרְבָּן תְּרוּמָה לַה'".

“אֶחָד״ – שֶׁלֹּא יִטּוֹל פָּרוּס. “מִכָּל קָרְבָּן״ – שֶׁיְּהוּ כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שָׁוִין, וְשֶׁלֹּא יִטּוֹל מִקָּרְבָּן לַחֲבֵרוֹ. "לַכֹּהֵן הַזּוֹרֵק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים לוֹ יִהְיֶה", וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַבְּעָלִים.

הַשּׁוֹחֵט אֶת הַתּוֹדָה בִּפְנִים, וְלַחְמָהּ חוּץ לַחוֹמָה – לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם.

שְׁחָטָהּ עַד שֶׁלֹּא קָרְמוּ בַּתַּנּוּר, וַאֲפִילּוּ קָרְמוּ כּוּלָּן חוּץ מֵאֶחָד מֵהֶן – לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם.

שְׁחָטָהּ חוּץ לִזְמַנָּהּ וְחוּץ לִמְקוֹמָהּ – קָדַשׁ הַלֶּחֶם.

שְׁחָטָהּ וְנִמְצֵאת טְרֵפָה – לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם.

שְׁחָטָהּ וְנִמְצֵאת בַּעֲלַת מוּם – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: קָדַשׁ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא קָדַשׁ.

שְׁחָטָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, וְכֵן אֵיל הַמִּלוּאִים, וְכֵן שְׁנֵי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת, שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן – לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם.

נְסָכִים שֶׁקָּדְשׁוּ בַּכְּלִי וְנִמְצָא הַזֶּבַח פָּסוּל; אִם יֵשׁ שָׁם זֶבַח אַחֵר – יִקְרְבוּ עִמּוֹ. וְאִם לָאו – יִפָּסְלוּ בְּלִינָה.

וְלַד תּוֹדָה וּתְמוּרָתָהּ, וְהַמַּפְרִישׁ תּוֹדָתוֹ וְאָבְדָה וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ – אֵינָן טְעוּנִים לֶחֶם.

שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה״ – הַתּוֹדָה טְעוּנָה לֶחֶם, לֹא וְלָדָהּ וְלֹא חֲלִיפָתָהּ וְלֹא תְּמוּרָתָהּ טְעוּנִין לֶחֶם.

הָאוֹמֵר: “הֲרֵי עָלַי תּוֹדָה״ – יָבִיא הִיא וְלַחְמָהּ מִן הַחוּלִּין.

"תּוֹדָה מִן הַחוּלִּין וְלַחְמָהּ מִן הַמַּעֲשֵׂר" – יָבִיא לַחְמָהּ מִן הַחוּלִּין.

“תּוֹדָה מִן הַמַּעֲשֵׂר וְלַחְמָהּ מִן הַחוּלִּין" – יָבִיא.

"הַתּוֹדָה הִיא וְלַחְמָהּ מִן הַמַּעֲשֵׂר" – יָבִיא.

וְלֹא יָבִיא מֵחִטֵּי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אֶלָּא מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.

מִנַּיִן לָאוֹמֵר "הֲרֵי עָלַי תּוֹדָה", לֹא יָבִיא אֶלָּא מִן הַחוּלִּין?

שֶׁנֶּאֱמַר: “וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה׳ אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר״, וַהֲלֹא אֵין פֶּסַח בָּא אֶלָּא מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים! אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר “צֹאן וּבָקָר״? אֶלָּא לְהַקִּישׁ כָּל הַבָּא מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן לַפֶּסַח: מַה הַפֶּסַח שֶׁהוּא בָּא בְּחוֹבָה – אֵינוֹ בָּא אֶלָּא מִן הַחוּלִּין, אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בָּא בְּחוֹבָה – לֹא יָבֹא אֶלָּא מִן הַחוּלִּין. לְפִיכָךְ, הָאוֹמֵר: “הֲרֵי עָלַי תּוֹדָה״, “הֲרֵי עָלַי שְׁלָמִים״, הוֹאִיל וְהֵם בָּאִים חוֹבָה – לֹא יָבוֹאוּ אֶלָּא מִן הַחוּלִּין.

וְהַנְּסָכִים בְּכָל מָקוֹם – לֹא יָבוֹאוּ אֶלָּא מִן הַחוּלִּין.