הַמְּנָחוֹת וְהַנְּסָכִים שֶׁנִּטְמְאוּ עַד שֶׁלֹּא קִדְּשָׁן בַּכְּלִי – יֵשׁ לָהֶם פִּדְיוֹן. מִשֶּׁקָּדְשׁוּ בַּכְּלִי – אֵין לָהֶם פִּדְיוֹן.

הָעוֹפוֹת, וְהָעֵצִים, וְהַלְּבוֹנָה, וּכְלֵי שָׁרֵת – אֵין לָהֶם פִּדְיוֹן, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר אֶלָּא בְּהֵמָה.

הָאוֹמֵר: “הֲרֵי עָלַי בַּמַּחֲבַת״, וְהֵבִיא בַּמַּרְחֶשֶׁת; “בַּמַּרְחֶשֶׁת״, וְהֵבִיא בַּמַּחֲבַת – מַה שֶּׁהֵבִיא הֵבִיא, וִידֵי חוֹבָתוֹ לֹא יָצָא.

“זוֹ לְהָבִיא בַּמַּחֲבַת״, וְהֵבִיא בַּמַּרְחֶשֶׁת; “בַּמַּרְחֶשֶׁת״, וְהֵבִיא בַּמַּחֲבַת – הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה.

“הֲרֵי עָלַי שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים לְהָבִיא בִּכְלִי אֶחָד״, וְהֵבִיא בִּשְׁנֵי כֵלִים, “בִּשְׁנֵי כֵלִים״ וְהֵבִיא בִּכְלִי אֶחָד – מַה שֶּׁהֵבִיא הֵבִיא, וִידֵי חוֹבָתוֹ לֹא יָצָא.

“אֵלּוּ לְהָבִיא בִּכְלִי אֶחָד״ וְהֵבִיא בִּשְׁנֵי כֵלִים, “בִּשְׁנֵי כֵלִים״ וְהֵבִיא בִּכְלִי אֶחָד – הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין.

“הֲרֵי עָלַי שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים לְהָבִיא בִּכְלִי אֶחָד״ וְהֵבִיא בִּשְׁנֵי כֵלִים, אָמְרוּ לוֹ: “בִּכְלִי אֶחָד נָדַרְתָּ״! הִקְרִיבָן בִּכְלִי אֶחָד – כְּשֵׁרִים. וּבִשְׁנֵי כֵלִים – פְּסוּלִין.

“הֲרֵי עָלַי שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים לְהָבִיא בִּשְׁנֵי כֵלִים״ וְהֵבִיא בִּכְלִי אֶחָד, אָמְרוּ לוֹ: “בִּשְׁנֵי כֵלִים נָדַרְתָּ״! הִקְרִיבָן בִּשְׁנֵי כֵלִים – כְּשֵׁרִים. נְתָנוֹ בִּכְלִי אֶחָד – כִּשְׁתֵּי מְנָחוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ.

“הֲרֵי עָלַי מִנְחָה מִן הַשְּׂעוֹרִין" – יָבִיא מִן הַחִטִּים.

"קֶמַח" – יָבִיא סֹלֶת.

“בְּלֹא שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה" – יָבִיא עִמָּהּ שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה.

“חֲצִי עִשָּׂרוֹן״ – יָבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם.

“עִשָּׂרוֹן וּמֶחֱצָה״ – יָבִיא שְׁנַיִם.

רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר, שֶׁלֹּא הִתְנַדֵּב כְּדֶרֶךְ הַמִּתְנַדְּבִים.

מִתְנַדֵּב אָדָם מִנְחָה שֶׁל שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן, וּמֵבִיא בִּכְלִי אֶחָד.

אִם אָמַר: “הֲרֵי עָלַי שִׁשִּׁים וְאֶחָד״ – מֵבִיא שִׁשִּׁים בִּכְלִי אֶחָד, וְאֶחָד בִּכְלִי אֶחָד. שֶׁכֵּן צִבּוּר מֵבִיא בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת שִׁשִּׁים וְאֶחָד; דַּיּוֹ לַיָּחִיד שֶׁיְּהֵא פָּחוּת מִן הַצִּבּוּר אֶחָד.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: וַהֲלֹא אֵלּוּ לַפָּרִים, וְאֵלּוּ לַכְּבָשִׂים, וְאֵינָם נִבְלָלִים זֶה עִם זֶה!

אֶלָּא, עַד שִׁשִּׁים יְכוֹלִים לְהִבָּלֵל.

אָמְרוּ לוֹ: שִׁשִּׁים נִבְלָלִים, וְשִׁשִּׁים וְאֶחָד אֵין נִבְלָלִים?!

אָמַר לָהֶן: כָּל מִדּוֹת חֲכָמִים כֵּן; בְּאַרְבָּעִים סְאָה הוּא טוֹבֵל, בְּאַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר קָרְטוֹב אֵינוֹ יָכוֹל לִטְבּוֹל בָּהֶן.

אֵין מִתְנַדְּבִים לוֹג, שְׁנַיִם, וַחֲמִשָּׁה. אֲבָל מִתְנַדְּבִים שְׁלשָׁה, וְאַרְבָּעָה, וְשִׁשָּׁה, וּמִשִּׁשָּׁה וּלְמַעְלָה.

מִתְנַדְּבִים יַיִן, וְאֵין מִתְנַדְּבִים שֶׁמֶן, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: מִתְנַדְּבִין שֶׁמֶן.

אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן: מַה מָּצִינוּ בַּיַּיִן שֶׁבָּא חוֹבָה וּבָא נְדָבָה, אַף הַשֶּׁמֶן – בָּא חוֹבָה וּבָא נְדָבָה.

אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: לֹא, אִם אָמַרְתָּ בַּיַּיִן, שֶׁכֵּן הוּא קָרֵב חוֹבָתוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, תֹּאמַר בַּשֶּׁמֶן, שֶׁאֵינוֹ קָרֵב חוֹבָתוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ?

אֵין שְׁנַיִם מִתְנַדְּבִים עִשָּׂרוֹן אֶחָד, אֲבָל מִתְנַדְּבִים עוֹלָה וּשְׁלָמִים. וּבָעוֹף – אֲפִילּוּ פְּרִידָה אַחַת.