וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:

וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

Tzelofhad was no longer alive, yet his rights to a portion of the Land of Israel were honored due to the fact that he was among those who left Egypt. This proves that the Land of Israel was apportioned to those who left Egypt. Their descendants, who were the ones who actually entered the Land of Israel, inherited the rights of those who had left Egypt (see Bava Batra 116b–117b).

And you shall convey the inheritance of their father to them

DISCUSSION

בתלמוד (שבת צו ע"ב) פירשו שביטוי זה מוסב אל חטא מסוים צלפחד זוהה עם מי שקושש עצים בשבת (לעיל טו,לב), ופירוש זה התקבל על רוב הפרשנים. לפי זה, ההנגדה שלצלפחד לעדת קרח באה לומר שמת על חטא אישי ולא גרם למותם של אחרים או להחטאת עדה, ומכיוון שכך הרי כבר קיבל את ענשו במותו ולמה ייגרע שמו ונחלתו מזרעו.

כי בחטאוֹ מת

הרחבות

כְּתַרְגּוּמוֹ, "יָאוּת" — כָּךְ כְּתוּבָה פָרָשָׁה זוֹ לְפָנַי בַּמָּרוֹם, מַגִּיד שֶׁרָאֲתָה עֵינָן מַה שֶּׁלֹּא רָאֲתָה עֵינוֹ שֶׁל מֹשֶׁה (תנחומא):

כן בנות צלפחד דברת.

יָפֶה תָּבְעוּ, אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁהַקָּבָּ"ה מוֹדֶה לִדְבָרָיו (ספרי):

שְׁנֵי חֲלָקִים, חֵלֶק אֲבִיהֶן שֶׁהָיָה מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם, וְחֶלְקוֹ עִם אֶחָיו בְּנִכְסֵי חֵפֶר (בבא בתרא קי"ח):

נתן תתן.

לְשׁוֹן עֶבְרָה הוּא בְּמִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ בֵּן לְיָרְשׁוֹ. דָּ"אַ — עַל שֵׁם שֶׁהַבַּת מַעֲבֶרֶת נַחֲלָה מִשֵּׁבֶט לְשֵׁבֶט, שֶׁבְּנָהּ וּבַעְלָהּ יוֹרְשִׁין אוֹתָהּ — שֶׁ"לֹא תִסֹּב נַחֲלָה" (במדבר ל"ו) לֹא נִצְטַוָּה אֶלָּא לְאוֹתוֹ הַדּוֹר בִּלְבַד (בבא בתרא ק"כ) — וְכֵן וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ, בְּכֻלָּן הוּא אוֹמֵר "וּנְתַתֶּם" וּבַבַּת הוּא אוֹמֵר "וְהַעֲבַרְתֶּם":

והעברת.

The daughters of Tzelofhad speak justly: Consequently, you shall give them a portion for inheritance among their father’s brothers and you shall convey the inheritance of their father to them. <notes|d 1/>

כֵּן, נכון 
 בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת,ולכן 
 נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם,
 וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן.

כֵּ֗ן בְּנ֣וֹת צְלָפְחָד֮ דֹּבְרֹת֒ נָתֹ֨ן תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ אֲחֻזַּ֣ת נַחֲלָ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֣י אֲבִיהֶ֑ם וְהַֽעֲבַרְתָּ֛ אֶת־נַחֲלַ֥ת אֲבִיהֶ֖ן לָהֶֽן׃

The specific instruction given in response to the request of the daughters of Tzelofhad is now formulated as a general principle:
 To the children of Israel, you shall speak, saying: If a man will die, and he has no son, you shall convey his inheritance to his daughter.

וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר: אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ– 
 וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ.

וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ כִּֽי־יָמ֗וּת וּבֵן֙ אֵ֣ין ל֔וֹ וְהַֽעֲבַרְתֶּ֥ם אֶת־נַחֲלָת֖וֹ לְבִתּֽוֹ׃

If he has no daughter either, you shall give his inheritance to his brothers.

וְאִם אֵין לוֹגם 
 בַּת– 
 וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו.

וְאִם־אֵ֥ין ל֖וֹ בַּ֑ת וּנְתַתֶּ֥ם אֶת־נַחֲלָת֖וֹ לְאֶחָיו׃

If he has no brothers, you shall give his inheritance to his father’s brothers.

וְאִם אֵין לוֹ אַחִים– 
 וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לַאֲחֵי אָבִיו.

וְאִם־אֵ֥ין ל֖וֹ אַחִ֑ים וּנְתַתֶּ֥ם אֶת־נַחֲלָת֖וֹ לַאֲחֵ֥י אָבִֽיו׃

וְאֵין מִשְׁפָּחָה קְרוּיָה אֶלָּא מִצַּד הָאָב (שם ק"ט):

לשארו הקרב אליו ממשפחתו.

If his father has no brothers, you shall give his inheritance to his next of kin from his family, and he shall take possession of it. It shall be for the children of Israel a statute of justice, as the Lord had commanded Moses. The basic principle of the law of inheritance, as explained by the Oral Law, is that the estate of the deceased is transferred according to a downward-upward-downward scheme. When an individual dies, his property is inherited by his offspring; if he has sons they inherit the property, and if not, his daughters inherit the property. If the deceased has no living descendants, the property goes up a generation to the father of the deceased. If he is not alive, it goes down to his children, meaning the siblings of the deceased. If the father of the deceased has no living descendants, it goes up another generation to the paternal grandfather of the deceased and to his offspring, and so on, as far as necessary until an heir is located. <endnote_marker|8 />

וְאִם אֵין אַחִים לְאָבִיו– 
 וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ, וְיָרַשׁ אֹתָהּ. וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה.חוק הירושה הבסיסי, כפי שהתפרש בתורה שבעל פה, קובע כי נחלתו של נפטר עוברת תמיד בכיוון 'מטה-מעלה-מטה'. כלומר אדם שמת, נחלתו נופלת לזרעו, לבניו, וכשאין לו בנים – לבנותיו. כאשר אין למת זרע, הנחלה 'עולה' דור אחד לאחור, כלומר לאביו של המת, בין אם האב חי בין אם הוא כבר מת, ומשם היא מנסה שוב 'לרדת' למטה, לזרעו של האב, כלומר לאחי המת או לזרעם. אם אין לו אחים, ולא בנים לאחים – חוזרים לדור נוסף ומשם היא מנסה לרדת, וכן הלאה.
 עתה משה עומד מול גזרת מותו לבדו, ומתוך אחריותו כלפי העם, שאת משאם הכבד נשא במשך השנים, הוא מבקש מה' למנות תחתיו יורש הולם.

וְאִם־אֵ֣ין אַחִים֮ לְאָבִיו֒ וּנְתַתֶּ֣ם אֶת־נַחֲלָת֗וֹ לִשְׁאֵר֞וֹ הַקָּרֹ֥ב אֵלָ֛יו מִמִּשְׁפַּחְתּ֖וֹ וְיָרַ֣שׁ אֹתָ֑הּ וְֽהָ֨יְתָ֜ה לִבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לְחֻקַּ֣ת מִשְׁפָּ֔ט כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ (ס)

It appears that Avarim is a general name for the mountain range of northwest Moav, one of whose peaks was Mount Nevo (see 33:47; Deuteronomy 32:49).

This highlands of Avarim

BACKGROUND

נראה שזהו שם כולל לרכס ההרים שבצפון-מערב מואב, שאחת מפסגותיו הייתה הר נבו (ראו במדבר לג,מז; דברים לב,מט).

הַרהָעֲבָרִים

לָמָּה נִסְמְכָה לְכָאן? כֵּיוָן שֶׁאָמַר הַקָּבָּ"ה נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם, אָמַר אוֹתִי צִוָּה הַמָּקוֹם לְהַנְחִיל, שֶׁמָּא הֻתְּרָה הַגְּזֵרָה וְאֶכָּנֵס לָאָרֶץ? אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה גְּזֵרָתִי בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת. דָּ"אַ — כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס מֹשֶׁה לְנַחֲלַת בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן שָׂמַח וְאָמַר, כִּמְדֻמֶּה שֶׁהֻתַּר לִי נִדְרִי; מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁגָּזַר עַל בְּנוֹ שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְפֶתַח פָּלָטִין שֶׁלּוֹ, נִכְנַס לַשַּׁעַר וְהוּא אַחֲרָיו, לֶחָצֵר וְהוּא אַחֲרָיו, לַטְּרַקְלִין וְהוּא אַחֲרָיו, כֵּיוָן שֶׁבָּא לִכָּנֵס לַקִּיטוֹן, אָמַר לוֹ בְּנִי מִכָּאן וָאֵילָךְ אַתָּה אָסוּר לִכָּנֵס (ספרי):

עלה אל הר העברים.

The Lord said to Moses: Ascend to this highlands of Avarim, <notes|b 1/>and see the land that I have given to the children of Israel. Some commentaries explain that Moses was to ascend a mountain peak that could be seen from each direction [ ever ] and which overlooked the entire area.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה: עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה,ההר הנראה מכל עבר והמשקיף על האזור מכל כיוון. 
 וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה עֲלֵ֛ה אֶל־הַ֥ר הָעֲבָרִ֖ים הַזֶּ֑ה וּרְאֵה֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

מִכָּאן שֶׁנִּתְאַוָּה מֹשֶׁה לְמִיתָתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן (שם); דָּ"אַ — אֵין אַתָּה טוֹב מִמֶּנּוּ, "עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם" (דברים לב, נא), הָא אִם קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַנְכֶם לְהִפָּטֵר (שם); בְּכָל מָקוֹם שֶׁכָּתַב מִיתָתָם כָּתַב סֻרְחָנָם, לְפִי שֶׁנִּגְזְרָה גְזֵרָה עַל דּוֹר הַמִּדְבָּר לָמוּת בַּמִּדְבָּר בְּעָוֹן שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ, לְכָךְ בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה שֶׁיִּכָּתֵב סֻרְחָנוֹ, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ אַף הוּא מִן הַמַּמְרִים הָיָה, מָשָׁל לִשְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁלּוֹקוֹת בְּבֵית דִּין, אַחַת קִלְקְלָה וְאַחַת אָכְלָה פַגֵּי שְׁבִיעִית וְכוּ', אַף כָּאן בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִזְכִּיר מִיתָתָן הִזְכִּיר סֻרְחָנָן, לְהוֹדִיעַ שֶׁלֹּא הָיְתָה בָהֶם אֶלָּא זוֹ בִּלְבַד (יומא פ"ו):

כאשר נאסף אהרן אחיך.

You will see it, and you also will be gathered to your people,

וְרָאִיתָה אֹתָהּ, וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ, מוּת
 גַּם אָתָּה, כַּאֲשֶׁר, כדרך ש
 נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ.כשם שאהרן מת ללא ייסורים, 'מיתת נשיקה',
 גם נשמתך תצא במנוחה שלמה ותתחבר עם יוצרה.

וְרָאִ֣יתָה אֹתָ֔הּ וְנֶאֱסַפְתָּ֥ אֶל־עַמֶּ֖יךָ גַּם־אָ֑תָּה כַּאֲשֶׁ֥ר נֶאֱסַ֖ף אַהֲרֹ֥ן אָחִֽיךָ׃

הֵם לְבַדָּם — אֵין בָּהֶם עָוֹן אַחֵר; דָּ"אַ — הֵם שֶׁהִמְרוּ בְמָרָה, הֵם הָיוּ שֶׁהִמְרוּ בְיַם סוּף, הֵם עַצְמָם שֶׁהִמְרוּ בְמִדְבַּר צִן:

הם מי מריבת קדש.

You will not enter the land 
 because you defied My directive in the wilderness of Tzin, in the dispute of the congregation , <endnote_marker|10 />to sanctify Me with the water before their eyes. It is the water of dispute in Kadesh in the wilderness of Tzin. Consequently, I decreed that you and Aaron would die in the wilderness.

כַּאֲשֶׁר, מכיוון ש
 מְרִיתֶם, המריתם את
 פִּי בְּמִדְבַּר צִן, בִּמְרִיבַת הָעֵדָה,
 
 לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם לְעֵינֵיהֶם,
 הֵם מֵי מְרִיבַת קָדֵשׁשב
 מִדְבַּר צִן,על כן שניכם תמותו במדבר.

כַּאֲשֶׁר֩ מְרִיתֶ֨ם פִּ֜י בְּמִדְבַּר־צִ֗ן בִּמְרִיבַת֙ הָֽעֵדָ֔ה לְהַקְדִּישֵׁ֥נִי בַמַּ֖יִם לְעֵינֵיהֶ֑ם הֵ֛ם מֵֽי־מְרִיבַ֥ת קָדֵ֖שׁ מִדְבַּר־צִֽן׃ (פ)

לְהוֹדִיעַ שִׁבְחָן שֶׁל צַדִּיקִים, כְּשֶׁנִּפְטָרִים מִן הָעוֹלָם מַנִּיחִים צָרְכָּן, וְעוֹסְקִין בְּצָרְכֵי צִבּוּר (ספרי):

וידבר משה אל ה' וגו'.

אָמַר לוֹ, הֲשִׁיבֵנִי אִם אַתָּה מְמַנֶּה לָהֶם פַּרְנָס אִם לָאו (שם):

לאמר.

Moses did not ascend the mountain immediately because he had important matters that he needed to attend to first. The first issue was his future replacement.
 Moses spoke to the Lord, saying:

וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר:

וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה אֶל־יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃

Moses chose to address God in this unique manner due to the nature of his request. Moses requested that God, who understands the nature and character of each person, appoint a replacement for him who would know how to relate to each member of the nation (see Rashi).

The Lord, God of the spirits of all flesh

צלפחד כבר לא היה בחיים, אך זכותו כובדה מתוקף היותו מיוצאי מצרים. מכאן שמבחינת צורתה של חלוקת הנחלות, הזכויות בנחלות ארץ כנען ניתנו ליוצאי מצרים ומהם מתחלקות הנחלות בפועל לזרעם באי הארץ. (ראו בבא בתרא קטז ע"ב - קיז ע"ב).

והעברת את נחלת אביהן להן

כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע מֹשֶׁה שֶׁאָמַר לוֹ הַמָּקוֹם תֵּן נַחֲלַת צְלָפְחָד לִבְנוֹתָיו, אָמַר הִגִּיעַ שָׁעָה שֶׁאֶתְבַּע צָרְכִּי — שֶׁיִּירְשׁוּ בָּנַי אֶת גְּדֻלָּתִי, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה לֹא כָךְ עָלְתָה בְמַחֲשָׁבָה לְפָנַי, כְּדַאי הוּא יְהוֹשֻׁעַ לִטֹּל שְׂכַר שִׁמּוּשׁוֹ שֶׁלֹּא מָשׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל (שמות ל״ג:י״א), וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה (משלי כ"ז) "נוֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ" (תנחומא):

יפקד ה'.

לָמָּה נֶאֱמַר? אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי לְפָנֶיךָ דַּעְתּוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְאֵינָן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, מַנֵּה עֲלֵיהֶם מַנְהִיג שֶׁיְּהֵא סוֹבֵל כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי דַעְתּוֹ (ילקוט שמעוני):

אלהי הרוחת.

May the Lord, God of the spirits of all flesh, <notes|d 1/>appoint a man over the congregation,

יִפְקֹד, ימנה
 ה',
 אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר,המושל בכל הנפשות, 
 אִישׁ עַל הָעֵדָה.

יִפְקֹ֣ד יְהוָ֔ה אֱלֹהֵ֥י הָרוּחֹ֖ת לְכָל־בָּשָׂ֑ר אִ֖ישׁ עַל־הָעֵדָֽה׃

לֹא כְדֶרֶךְ מַלְכֵי הָאֻמּוֹת שֶׁיּוֹשְׁבִים בְּבָתֵּיהֶם וּמְשַׁלְּחִין אֶת חַיָּלוֹתֵיהֶם לַמִּלְחָמָה, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁעָשִׂיתִי אֲנִי, שֶׁנִּלְחַמְתִּי בְסִיחוֹן וּבְעוֹג, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ"א) "אַל תִּירָא אֹתוֹ", וּכְדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה" וְגוֹ' (יהושע ה'), וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר (שמואל א י"ח) "כִּי הוּא יוֹצֵא וָבָא לִפְנֵיהֶם" — יוֹצֵא בָּרֹאשׁ וְנִכְנָס בָּרֹאשׁ (ספרי):

אשר יצא לפניהם.

ואשר יוציאם.

בִּזְכֻיּוֹתָיו. דָּ"אַ — ואשר יביאם, שֶׁלֹּא תַעֲשֶׂה לוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה לִּי, שֶׁאֵינִי מַכְנִיסָן לָאָרֶץ (ילקוט שמעוני):

ואשר יביאם.

who will go out before them when they go out to war, who will come before them for other matters, <endnote_marker|11 />who will take them out, and who will bring them in, ensuring the unity of the nation, so that the congregation of the Lord will not be like a flock that has no shepherd.

אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶםבמלחמה
 וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶםבנושאים אחרים
 
 וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם,שידאג לריכוזם ולאחדותם,
 וְכך 
 לֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה.

אֲשֶׁר־יֵצֵ֣א לִפְנֵיהֶ֗ם וַאֲשֶׁ֤ר יָבֹא֙ לִפְנֵיהֶ֔ם וַאֲשֶׁ֥ר יוֹצִיאֵ֖ם וַאֲשֶׁ֣ר יְבִיאֵ֑ם וְלֹ֤א תִהְיֶה֙ עֲדַ֣ת יְהוָ֔ה כַּצֹּ֕אן אֲשֶׁ֥ר אֵין־לָהֶ֖ם רֹעֶֽה׃

קָחֶנּוּ בִּדְבָרִים — אַשְׁרֶךָ שֶׁזָּכִיתָ לְהַנְהִיג בָּנָיו שֶׁל מָקוֹם:

קח לך.

אֶת שֶׁבָּדוּק לְךָ, אֶת שֶׁאַתָּה מַכִּיר:

לך.

כַּאֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ, שֶׁיּוּכַל לַהֲלֹךְ כְּנֶגֶד רוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד (ספרי):

אשר רוח בו.

תֵּן לוֹ מְתֻרְגְּמָן שֶׁיִּדְרֹשׁ בְּחַיֶּיךָ, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ עָלָיו, לֹא הָיָה לוֹ לְהָרִים רֹאשׁ בִּימֵי מֹשֶׁה:

וסמכת את ידך עליו.

The Lord said to Moses: Since you are searching for a man of this type, take you Joshua son of Nun, a man in whom there is, already now, a lofty spirit, and lay your hand upon him in order to transfer to him your unique abilities and authority.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה:כיוון שאתה מחפש איש כזה,
 קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַנכונה, רוח עליונה
 בּוֹכבר עכשיו, 
 וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיוכדי להעביר אליו את כוחותיך המיוחדים ואת סמכותך.

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה קַח־לְךָ֙ אֶת־יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־ר֣וּחַ בּ֑וֹ וְסָמַכְתָּ֥ אֶת־יָדְךָ֖ עָלָֽיו׃

עַל יִשְׂרָאֵל, דַּע שֶׁטַּרְחָנִין הֵם, סַרְבָנִים הֵם, עַל מְנָת שֶׁתְּקַבֵּל עָלֶיךָ (ספרי במדבר י"א):

וצויתה אתו.

Stand him before Elazar the priest, and before the entire congregation, and command him before their eyes. You shall instruct him about his position of leadership in the presence of the congregation so that they will respect his authority and obey his instructions.

וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה, וְצִוִּיתָה, הפקד 
 אֹתוֹבציווייך
 לְעֵינֵיהֶםמשום שהם יצטרכו לציית להוראותיו.

וְהַֽעֲמַדְתָּ֣ אֹת֗וֹ לִפְנֵי֙ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְלִפְנֵ֖י כָּל־הָעֵדָ֑ה וְצִוִּיתָ֥ה אֹת֖וֹ לְעֵינֵיהֶֽם׃

It is possible that this grandeur is Moses’ honor (Ibn Ezra; Sforno), his wisdom, or his other character traits. However, it is also possible that this is referring to the radiance of Moses’ face, as the verses in Exodus state that “the skin of his face was radiant” (34:29–30). The Sages say that people would compare the faces of the two leaders, saying that Moses’ face was like the sun and Joshua’s face was like the moon, meaning that Joshua’s face also shone, but it was less bright than Moses’ face ( Bava Batra 75a).

You shall confer from your grandeur upon him

משה בוחר לכנות את ה' בכינוי ייחודי זה בגלל תוכנה של בקשתו. משה מבקש מה', היודע ומכיר במגוון הנפשות, שימנה תחתיו אדם שיֵּדע להתייחס לרוחו של כל אחד מאנשי העדה. (ראו רש"י).

ה' אלֹהי הרוחֹת לכל בשר

זֶה קֵרוּן עוֹר פָּנִים:

ונתתה מהודך עליו.

וְלֹא כָּל הוֹדְךָ, וּמָצִינוּ לְמֵדִין פְּנֵי מֹשֶׁה כַּחַמָּה פְּנֵי יְהוֹשֻׁעַ כַּלְּבָנָה (ספרי; בבא בתרא ע"ה):

מהודך.

שֶׁיִּהְיוּ נוֹהֲגִין בּוֹ כָּבוֹד וְיִרְאָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁנּוֹהֲגִין בְּךָ:

למען ישמעו כל עדת בני ישראל.

You shall confer from your unique grandeur upon him, <notes|d 1/>so that the entire congregation of the children of Israel will heed.

וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָהמייחד אותך
 עָלָיו, לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

וְנָתַתָּ֥ה מֵהֽוֹדְךָ֖ עָלָ֑יו לְמַ֣עַן יִשְׁמְע֔וּ כָּל־עֲדַ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

הֲרֵי שְׁאֵלָתְךָ שֶׁשָּׁאַלְתָּ, שֶׁאֵין הַכָּבוֹד הַזֶּה זָז מִבֵּית אָבִיךָ, שֶׁאַף יְהוֹשֻׁעַ יְהֵא צָרִיךְ לְאֶלְעָזָר (תנחומא):

ולפני אלעזר הכהן יעמד.

כְּשֶׁיִּצְטָרֵךְ לָצֵאת לַמִּלְחָמָה:

ושאל לו.

על פיו.

וכל העדה.

However, unlike you, Moses, who receives instructions directly from Me, Joshua will need an intermediary to receive My instructions: 
 Before Elazar the priest he shall stand, and he will inquire for him regarding the judgment of the Urim before the Lord, by way of the lights that will brighten in the stones of the breast piece and thereby communicate God’s will to the priest; <endnote_marker|12 />at his, Elazar’s, directive <endnote_marker|13 />they shall go out, and at his directive they shall come, he and all the children of Israel with him, and the entire congregation.

וְאולם שלא כמוך, משה, שאתה מקבל ממני הוראות ישירות, יהושע יזדקק למנגנון מתווך – 
 לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה', באמצעות האורות הבוהקים מאבני החושן, שבאמצעותם ה' מאותת לכהן את רצונו.
 
 עַל פִּיושל אלעזר
 
 יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ, הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה.

וְלִפְנֵ֨י אֶלְעָזָ֤ר הַכֹּהֵן֙ יַעֲמֹ֔ד וְשָׁ֥אַל ל֛וֹ בְּמִשְׁפַּ֥ט הָאוּרִ֖ים לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה עַל־פִּ֨יו יֵצְא֜וּ וְעַל־פִּ֣יו יָבֹ֗אוּ ה֛וּא וְכָל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל אִתּ֖וֹ וְכָל־הָעֵדָֽה׃

לְקָחוֹ בִדְבָרִים וְהוֹדִיעוֹ מַתַּן שְׂכַר פַּרְנְסֵי יִשְׂרָאֵל לָעוֹלָם הַבָּא (ספרי):

ויקח את יהושע.

Moses did as the Lord had commanded him; he took Joshua, and stood him before Elazar the priest, and before the entire congregation.

וַיַּעַשׂ משֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ. וַיִּקַּח אֶת יְהוֹשֻׁעַ, וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה.

וַיַּ֣עַשׂ מֹשֶׁ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֹת֑וֹ וַיִּקַּ֣ח אֶת־יְהוֹשֻׁ֗עַ וַיַּֽעֲמִדֵ֙הוּ֙ לִפְנֵי֙ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְלִפְנֵ֖י כָּל־הָעֵדָֽה׃

בְּעַיִן יָפָה, יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנִּצְטַוָּה, שֶׁהַקָּבָּ"ה אָמַר לוֹ "וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ", וְהוּא עָשָׂה בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וַעֲשָׂאוֹ כִכְלִי מָלֵא וְגָדוּשׁ, וּמִלְּאוֹ חָכְמָתוֹ בְּעַיִן יָפָה (שם):

ויסמך את ידיו.

אַף לְעִנְיַן הַהוֹד — נָתַן מֵהוֹדוֹ עָלָיו:

כאשר דבר ה'.

He laid his hands upon him, and commanded him, as the Lord spoke at the hand of Moses.

וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו וַיְצַוֵּהוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד משֶׁה.בעניין זה נזכרים החגים רק אגב הלכות קרבנות המוסף שיש להביא בהם. שאר הקרבנות אינם מופיעים כאן, ואף אין פה דיון בתכני החגים והמועדים הנזכרים, אלא תזכורת להיותם מקראי קודש ולאיסורי עשיית מלאכה בלבד.

וַיִּסְמֹ֧ךְ אֶת־יָדָ֛יו עָלָ֖יו וַיְצַוֵּ֑הוּ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ (פ)